<h1>תניא רבתי סימן ל"ב</h1>
<h2>דף קטז:</h2>
ומצאתי בשם ה"ר מאיר ז"ל שמצות ההלל לקרותו מעומד. והטעם מצאתי בשם החבר רבי בנימין ב"ר אברהם הרופא ז"ל. על שם הכתוב (שם קל"ה) הללו עבדי ה' שעומדים. כלומר הללו את השם בעמידה. לפי שההלל עדות שבחו של מקום ונפלאותיו ונסיו שעשה לנו. ומצות עדות בעמידה. שנאמר (דברים י"ט) ועמדו [שני] האנשים. ובעדים הכתוב מדבר. וכן היו קורין אותו בעזרה על שחיטת הפסחים בעמידה. שהרי אין ישיבה בעזרה. ומה שקורין אותו בלילי פסחים בישיבה. מתוך שחולקין אותו ואין קורין אותו כולו ביחד אין מטריחין אותו לעמוד. ועוד שהרי יושב על שלחנו וכוסו בידו. שמא תטרף דעתו מתוך סעודתו ויפול הכוס מידו. ובמסכת סופרים [פ"כ ה"ט] משמע שהיו רגילין לקרותו בעמידה בלילי פסחים בבית הכנסת, על כן לא הטריחוהו עתה לעמוד מעל השלחן לקרותו בעמידה. ובשם ה"ר מאיר ז"ל מצאתי לפי שדרך לילי פסחים דרך הסבה וחירות. אין מטריחין אותו לעמוד.
